<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"ג</h1>
<h2>דף מו.</h2>
הבא אחר נפלים או אחר בן ט' שיצא ראשו מת והמפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריהם אינו בכור לכהן פירוש ואינו צריך פדיון. ובפטר רחם תלוי הדבר כי מאחר שילדה האשה אפילו ילדה בעודה שפחה או בעודה גויה ונשתחררה או נתגיירה וילדה עתה מישראל אינו זה הולד בכור ואינו צריך פדיון.
המפלת מין בהמה חיה ועוף הבא אחריו בכור לכהן ודוקא שאין באותו מין בהמה צורת אדם אבל אם יש בו מצורת אדם הבא אחריו אינו בכור לכהן ולאו דוקא כל צורת אדם אלא מקצת צורה כגון המצח והגבין והעין והלסת וגב(ו)ת הזקן צריך שיהיו כלן מצור' אדם היו כולם מצורת אדם אע"פ ששאר גופו וצד שני שבפניו כלו בהמ' הרי זה אדם והבא אחריו אינו בכור לכהן. פניו בהמ' אע"פ שכל גופו אדם אינו כלום והבא אחריו בכור לכהן כך פשוט בבכורות.
ועוד פשוט שאפילו היו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה הרי זה בכור לכהן דבפטר רחם תלוי הדבר כלומר בבכור מן האם תלוי פדיון הבן. מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים וילדה והוא בכור לאמו ואין ידוע אם הוא בן ט' והוא מן הבעל הראשון או הוא בן ז' והוא מן הבעל האחרון הרי זה בכור לכהן.
<h2>דף מז.</h2>
לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים ואפילו נתעברה מישראל וכל שכן מגוי או מכהן כך פשו' בבכורות וכן פסק בה"ג והרמב"ן וכן פשוט במציעה ובחולין. כהנת שנתעבר' מגוי חייב הבן לפדות את עצמו וכן הדין בת ישראל מגוי כך פשוט בבכורו' כי הכהנ' נתחללה בביאתו ולפי' חייב בה' סלעי' כך פשוט בחולי'.
<h2>דף מז:</h2>
כהן שמת והיה לו בן חלל תוך ל' יום חייב הבן לפדות את עצמו לאחר ל' יום יפריש דמי פדיונו ויעכבנו לעצמו כך פשו' בבכורו'.
וכן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גוונים והמפלת מין דגי' וחגבים ושקצים ורמשים והמפלת ליום מ' הבא אחריהם בכור לכהן כך פשוט בבכורות.
יוצא דופן כלומר שלא נולד דרך בית הרחם אלא שקרעו אמו דרך דופן אינו בכור לכהן וכמו כן הבא אחריו אינו בכור לכהן כך פשוט בבכורות.
<h2>דף מח.</h2>
מי שלא בכרה אשתו וילדה ב' זכרים ואין ידוע מי נולד ראשון נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהם תו' ל' יום שניהם פטורים מת האב והבנים קיימין חייבין לתת ה' סלעים לכהן שכבר נתחייבו הנכסים ילדה זכר ונקבה ואין ידוע מי יצא ראשונה וכן ב' זכרים ונקבה אין לכהן כלום.
<h2>דף מח:</h2>
שתי נשיו שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן י' סלעים לכהן מת א' מהם בתוך ל' יום אם לכהן א' נתן יחזיר לו ה' סלעים ואם לשני כהנים נתן אינו יכול להוציא מידם ילדו זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה נותן ה' סלעים לכהן ילדו ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות אין לכהן כלום א' בכרה וא' לא בכרה שילדו שתי זכרים ואין ידוע מי ילדה זה או זה נותן ה' סלעים לכהן מת א' מהם תוך ל' יום האב פטור פירוש וכן הבן מת האב והבנים קיימים חייבים לתת ה' סלעים לכהן שכבר נתחייבו הנכסים זכר ונקבה אין לכהן כלום. ב' נשים של ב' אנשי' שלא בכרו וילדו זה נותן ה' סלעים וזה נותן ה' סלעים לכהן מת א' מהם בתו' ל' יום אם לכהן אח' נתנו יחזיר להם ה' סלעים ודוקא שהרשו זה לזה דאל"כ יכול לדחות לכהן אחר ואם לב' כהני' נתנו אין יכולין להוציא מהם ילדו זכר ונקבה ואין ידוע מי ילדה זה או זה האבו' פטורין והבן חייב לפדות את עצמו ילדו ב' נקבות וזכר או ב' נקבות ושני זכרים ואין ידוע כיצד נולדו אין כאן לכהן כלום א' בכרה וא' לא בכרה וילדו ב' זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן זכר ונקבה אין לכהן כלום כך פשוט בבכורות. ועוד פשוט בתוספתא [פ"ו ה"ב] יש מי שנותן עצמו ולא אביו כגון שהורתו היתה שלא בקדושה פירוש קודם שנתגיירה אמו ונתגיירה אמו וילדתו בקדושה וכן ספק בין ז' לאחרון או בין ט' לראשון כגון שלא שהתה ג' חדשים אחר שפירשה זה מן הראשון זה (כלו) [כלומר] הולד פודה את עצמו שאין אנו יודעים מי הוא אביו. וכן [ב' נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו ב' זכרים במחבוא ומת א' מהם השני נותן ע"י עצמו וכן נמי אם ילדו זכר ונקבה. איזהו שאביו נותן על ידו] ב' נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו ב' זכרים במחבוא זה נותן ה' סלעים לכהן וזה נותן ה' סלעים לכהן. (וכן) [נתן] האב ה' סלעי' לכהן ומת האב השני חייב והבני' פטורין ילדה היא וכהנת היא ולוי' היא ואש' שבכר' כבר ב' זכרים אביו נותן על ידו מת א' מהם או שהיה זכר ונקבה לא הוא ולא אביו נותנים. אי זה הוא שאביו והוא נותנין ב' נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים במחבוא זה נותן ה' סלעים לכהן וזה נותן ה' סלעים לכהן כל זה בתוספתא.
<h2>דף מט.</h2>
האב חייב לפדות את בנו אבל לא בתו אם הבן בכור כמו שתמצא בח"ד ואם לא פדאו אביו חייב הוא לפדות את עצמו כך פשוט בקידושין. וכתבו הגאונים כשפודה הוא עצמו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון בכור.
תקון הגאונים לברך ולסדר מנהג פדיון הבן מביאו אביו לפני הכהן ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם ושואלו הכהן אי זה אתה רוצה יותר או זה בנך בכורך או ה' סלעים שאתה חייב בפדיונו ומשיב אביו בני בכורי אני רוצה יותר והילך חמש' סלעים וכשנותן לו הה' סלעים מברך האב על פדיון הבן ושהחיינו כמו שכתבתי ואחר כך מוזגין כוס של יין ומביאין אותו לכהן ומברך הכהן בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמי' בא"י אמ"ה אש' קדש עובר במעי אמו ולמ' יום חלק איבריו רמ"ח איברי' שבו ונפח בו נשמה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו שנאמר עור ובשר תלבישני וגומר וצוה לו מאכל ומשתה וזמן לו שלשה מלאכי השרת לשומרו במעי אמו(ת) כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי וגומר אביו אומר זה בני בכורי ואמו אומר' זה בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני ה' סלעים נתחייבנו לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה וגומר ונא' אך פדה תפדה את בכור האדם וגומר כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל ית' לתורה ולחופה ולמעשי' טובים בא"י מקדש [בכורי] ישראל לפדיונ' ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו ע"כ תיקון וסדור הגאונים וכתב הרא"ש ונהגו לברך (ברכות אלו) [ברכה זו בארצות הללו ו]באשכנז ובצרפת לא נהגו לברכה זאת ולא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספו' או בגמרא [כי] אחרי סדור רבינא ורב אשי לא מצינו שנתחדשה ברכה וגם ראשית ברכה איני מבין אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ומותר להטיל מום בבכור קודם שיצא רובו עד כאן.
מת הבן בתוך ל' יום אפילו נתן לכהן יחזיר לו דנפל הוא מת אחר ל' יום אף על פי שלא נתן יתן מת ביום ל' דינו כלפני ל' כך פשוט בבכורות.
בכור שנולד בו סימן טרפה בתוך ל' יום ללידתו ואפילו חי זמן גדול אחר ל' יום אין האב צריך לפדותו ואפילו למ"ד טרפה חיה דגזרת הכתוב היא מאך פדה תפדה אך חלק כך פשוט בקמא.
(פדיון) [מת] הבן לאחר ל' יום שנולד חייב לפדותו כך פשוט בבכורות.
ור"י נסתפק אם מת הבן אם אביו מברך שהחיינו משום צער או שמא מברך מאחר שכבר קיים המצוה.
מת האב בתוך ל' יום בחזקת שלא נפדה הוא עד שיביא ראיה שנפדה מת האב לאחר ל' יום בחזק' שנפדה הוא עד שיאמרו לו שלא נפדה כך פשוט בבכורות.
הפודה תוך ל' יום אם אמ' מעכשו אינו פדוי לאחר ל' יום בין ישנם למעות בין נתאכלו הוי פדוי כך פשוט בבכורות וכן הסכימו רוב הפוסקים.
<h2>דף מט:</h2>
הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ולא מיבעיא אם אין שם [אלא] חמשה סלעים דהוא קודם אלא אפילו כשיש ה' סלעים בני חורין [ו]חמשה סלעים משועבדין דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא הילכך אינו יכול לטרוף ממשועבדין כדי לפדות עצמו אחר שיפדה את בנו מבני חורין לפיכך פודה עצמו מבני חורין ולא יפדה בנו זולתי אם יהיה לו במה לפדות הוא ובנו כך פשוט בקידושין ובבכורו'.
ה' סלעים של כהן לדברי הגאונים הוא משקל אלף (ותת"נ) [ותתק"כ] גרגרים של שעורים ולדברי רש"י הם ב' אוקיות וחצי מכסף. וכן כתב הוא בפיר[ו]ש החומש בפרש' ואלה המשפטי' [פכ"א, ל"ב] והמשקל של סלע פירשתיו בספר מישרים [נתיב ל"א] בדיני נזיקין בח"ב.
נתן לו שום חפץ לפדיון בנו ואמר זה בה' סלעים ושוה ה' בנו פדוי ואם לא שוה לאו כל כמיניה ואם אמר בסתם זה לפדיון בני ושוה ה' בנו פדוי ואף על גב דלא קיץ ואם לא שוה וקבליה כהן עלי' בנו פדוי כך פשוט בקידושין וי"מ דוקא אדם גדול כרב כהנא כשקבלו עליו ואמר לו שוה ה' בנו פדוי אבל אדם דעלמא לא אפילו קבלו וי"מ שכתבו דאין לחלק זולתי כשלא קבלו בשעת הפדיון אלא אחר הפדיון ראה שלא היה שוה ואמר לדידי שוה ואז יש לחלק דאם הוא אדם גדול הוי פדוי וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
<h2>דף נא.</h2>
אין פודין לא בעבדים ולא בקרקע ולא בשטרות ולא בהקדשות. כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתנם לו ובנו אינו פדוי אפילו אחר שיתנם לו.
והמפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו עד שיתנם לכהן.
פדיון הבן כלומר הפדיון הוא באחריותו עד שיגיע ליד כהן הילכך לא יברך עד שיתננו ליד כהן כך פשוט בבכורות.
<h2>דף נא:</h2>
נתן ה' סלעים לעשרה כהני' בי' בבת א' בין בזה אחר זה יצא כך פשוט בבכורו'.
נטל הכהן מישראל סלעים והחזירן לו אחר כך יצא ודוקא שהישראל יכוין ליתנם לו במתנה גמורה ולא על מנת להחזיר וכמה מחכמי התלמוד היו מחזירין אותו לישראל אחר פדיון והיו עושין בענין שהישראל יגמור בדעתו בשעת נתינה שלא יחזיר אותם לו פירוש ומכל מקו' אע"פ שיכוין הישראל שיחזירם לו בנו פדוי אבל אינו ראוי לכהן שיעשה זה שאם יראה שהישראל מכוין שיחזירהו לו הכהן לא יחזירהו לו וגם אין ראוי להחזיר אלא לעניים כמו שכתבו בתוספו' כך פשוט ומוכח בבכורות.
